זבולון שמואל נ' יצחק אטיאס חברה לעבודות בניין בע"מ

פסק דין

בפני תביעה בגין ליקויי בניה בסכום של 29,875.67 ₪ שהוגשה על ידי התובע על סמך חוות דעת הנדסית שצורפה לכתב התביעה (בצירוף שכ"ט עורך חוות הדעת מטעמו).

טענות הנתבעת בכתב ההגנה

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע קיבל את דירתו ביום 10.2.03 וביום 19.5.04, בוצעו תיקוני בדק אצל התובע. לאחר מכן ובעקבות חוות דעת שהמציא התובע לנתבעת לגבי ליקויים נוספים (ביום 30.10.05) וחוות דעת נגדית של הנתבעת ובתיאום עם התובע, ביום 2.3.06 נערכו תיקונים בדירה לשביעות רצונו של התובע.

לטענת הנתבעת, חוות הדעת עליה מבוססת התביעה נערכה מיום 11.4.06, היינו לאחר ביצוע התיקונים שנדרשו על ידי התובע ואשר בוצעו לשביעות רצונו. בחוות דעת זאת, נדרשו תיקונים אשר קודם לכן לא נדרש תיקונם ולנתבעת לא ניתנה הזדמנות לתקנם. על כן, לטענת הנתבעת יש מקום לדחות את התביעה.

השתלשלות ההליכים

בהליך זה ניתנו שני פסקי דין שבוטלו לאחר מכן. הראשון, בהעדר הגנה, כשהנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד ( הנתבעת ביקשה כי הדיון יועבר לבית משפט השלום וביקשה אורכה להגשת כתב ההגנה ועל אף שבית המשפט קבע כי כתב ההגנה יוגש במועד, לא הגישה כתב הגנה). בעניין זה ניתנה החלטה ביום 1.8.10, שהתנתה ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות של 1,000 ₪ על ידי הנתבעת. לאחר שההוצאות לא שולמו בתוך מספר חודשים, קבע בית המשפט ביום 29.11.10, כי פסק הדין יישאר על כנו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שהתקבלה ואף הערעור התקבל ופסק הדין הראשון בוטל תוך חיוב הנתבעת ב – 3,000 ₪ הוצאות נוספות.

לאחר מכן, התקיים קדם משפט ביום 23.3.11 בו טען התובע כי לא הוא ולא אשתו חתומים על האישורים כי התיקונים שביצעה הנתבעת נעשו לשביעות רצונם. בדיון זה הוסכם על מינוי גרפולוג שיבדוק טענה זו. לאחר שמונה גרפולוג, ביום 7.4.11, הודיע התובע, כי לאחר בירור נוסף התברר לו כי בכל זאת אשתו חתמה על האישורים ועל כן הוא חזר בו מהטענה בעניין זה.

בעקבות זאת, הוסכם בין הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט וביום 23.11.11 מונה אינג' שרגא גורמן כמומחה מטעם בית המשפט. קדם משפט נוסף נקבע ליום 15.1.12, כשבהחלטה על מינוי המומחה צוין כי אם חוות דעתו לא תהיה מוכנה עד אז רשאים הצדדים להגיש בקשה מתאימה בעניין זה. משבקשה כזו לא הוגשה, התקיים דיון ביום 15.1.12, אליו לא התייצב התובע ועל כן ניתן פסק דין הדוחה את התביעה בשל אי התייצבות התובע.

בעקבות בקשה של התובע לבטל את פסק הדין, בוטל אף פסק דין שני זה, תוך חיוב התובע ב -500 ₪ הוצאות ונקבע דיון ביום 1.7.12. ביום 13.6.12 הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בסופו של יום לא ניתן היה לקיים דיון ענייני ביום 1.7.12, בשל העובדה כי המומחה מטעם בית המשפט לא יכול היה להגיע לדיון ועל כן נקבע דיון ליום 13.1.13, אשר התקיים ובו העידו המומחה מטעם בית המשפט והתובע.

המחלוקות בין הצדדים כפי שעלו מן הסיכומים

אפתח ואומר, כי בהחלטת בית המשפט מיום 13.1.13, נקבע כי אורך סיכומי הצדדים לא יעלה על 5 עמודים ברווח שורה וחצי. התובע הגיש סיכומים של שני עמודים (על כן לא חרגו מהחלטת בית המשפט על אף שאינם במרווח הנכון) ואילו הנתבעת, ללא נטילת רשות, הגישה סיכומים שהתפרשו על פני 8 עמודים ברווח שורה אחת. היות שנראה כי התובע לא נזקק ליריעה רחבה יותר לסיכומיו, אינני סבורה כי נגרם לתובע עיוות דין מאופן התנהלות זה של הנתבעת. יחד עם זאת, החלטות של בית המשפט יש לכבד ויש לתת להתנהלות הנתבעת ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך זה.

אוסיף ואציין, כי בסיכומי הנתבעת, היא מזכירה מקצה תיקונים נוסף שבוצע על ידה בבית התובע ביום 31.1.07 (לכאורה לאחר מועד הכנת חוות הדעת מטעם התובע). מקצה זה לא נזכר בכתב ההגנה, למרות שאישור התובע על ביצועו צורף כנספח לכתב ההגנה. ככלל, כתב ההגנה שהוגש היה קצר ולא מפורט ובאופן בו השתלשלו העניינים בהליך זה, מעולם לא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעת ועל כן טענות רבות שנטענות על ידה בסיכומים, לא נטענו על ידה קודם לכן. ככל שטענות אלה נבעו מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ומן הדיון שהתקיים בפני, התייחסתי אליהן לגופן ורק במקרה אחד כשנטענה טענה מהותית שלא בא זכרה עד כה בהליך זה, דחיתי אותה רק מטעם זה כפי שיפורט בהמשך הדברים.

סוגיית הבידוד הטרמי

עיקר טענת הנתבעת כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עניינה במספר סעיפי ליקוי המסתכמים בפיצוי בסכום של 14,000 ₪ שעניינם רטיבות עקב חוסר בידוד טרמי בדירה. לטענת הנתבעת, המומחה מטעם התובע, בחוות דעתו, קבע כי מדובר בליקוי שעלות תיקונו 3,000 ₪ ועל כן לא סביר כי המומחה מטעם בית המשפט קובע סכום הגבוה בהרבה מזה שנדרש בכתב התביעה.

המומחה מטעם בית המשפט הסביר בחוות דעתו וכן בעדותו בבית המשפט, כי הוא סבור שאיננו יכול להתעלם מליקויי בנייה שבאחריות הקבלן, גם אם לא נזכרו בחוות דעת התובע. אני מקבלת עמדת המומחה, על פיה הוא רשאי לקבוע סכומים גבוהים יותר לתיקון ליקויים מאשר אלה שקבע מומחה התובע בחוות הדעת שהוגשה על ידו לבית המשפט בצירוף לכתב התביעה. המומחה, בהגינותו ציין כי מדובר בליקויים מעבר לאלה שציין המומחה מטעם התובע, אולם יש לשים לב, כי המומחה מטעם התובע, התייחס בחוות דעתו לנושא העיבוי, אולם קבע סכומי תיקון נמוכים בהרבה מאלה שהציע מומחה בית המשפט והתייחס לממ"ד ולחדר שלידו ולא לסלון.

המומחה בחוות דעתו, הפנה לע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ. רבי ואח', בו נקבעה הלכה בעניין זה. אציין כי הלכה זו סויגה לעיתים ככל שסבר בית המשפט כי הסכמת הצדדים בנוגע למינוי המומחה הייתה מפורשת ויש לדבוק בה. ראה לעניין זה למשל 1772/99 זלוצין נ. דיור לעולה בע"מ פד נה(4)203 בע' 208 שם נקבע:

"... אין לנו לברר עתה אלא על מה הסכימו הצדדים, במפורש או מכללא, לעת מינוי של סרנה... משקבע בית המשפט המחוזי כי בעלי הדין לא הסכימו על הרחבת המסגרת מעבר לנטען בכתב התביעה, לא מצאנו עילה להפוך את הקערה על פיה ולקבוע אחרת...".

בענייננו, היות שאנו עוסקים בתביעה קטנה, בה הצדדים אינם מיוצגים ואשר חלק מן ההחלטות בה ניתנו על סמך הודעות של הצדדים לבית המשפט, הסכמת הצדדים בעניין זה איננה ברורה לחלוטין. בהודעה שמסר התובע לבית המשפט, בעקבותיה מונה המומחה מטעם בית המשפט, הוא ביקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט וציין: "... התובע מסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר ייתן חוות דעת מטעמו בעניין הליקויים ואי ההתאמות שבדירתו...". לכאורה, בקשה רחבה יותר מהטענות שנטענו בכתב התביעה בלבד.

בעקבות פנייה זו מונה המומחה מטעם בית המשפט. אני סבורה, שגם אם חרג המומחה בהיבטים מצומצמים (והכוונה מצומצמים מבחינת עניינם ולא מבחינת שווים הכספי) מהליקויים שפורטו בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, אין זו חריגה מהותית, באשר נושא הרטיבות, העובש והעיבוי היו כבר בחוות דעת התובע. יתר על כן, משהעלתה הנתבעת טענה זו, יכול היה התובע לבקש לתקן את כתב התביעה וייתכן שבקשתו הייתה נענית, אולם היות שאנו מצויים בתביעה קטנה והתובע איננו מיוצג, נראה כי אין לעמוד איתו על קוצו של יוד בעניין זה ולכן אין מקום לפסול את חוות דעת המומחה עקב כך ואף לא את אותו חלק בה החורג מחוות דעת התובע.